<h1>ראבי"ה סימן נ"ט</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ת"ר לא יהלך [אדם] בבית הקברות ותפילין בראשו וכו', ודווקא בתוך ד' אמות אמרינן, דתפיסת המת ד' אמות. ובפרק קמא כתבנו דמילי דעלמא שרי למימר קמיה: ת"ר המוליך עצמותיו של מת ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדיסקיא ויניחם על גבי חמור וירכוב, ואית דגרס וירכב [עליהם], מפני שנוהג בהם דרך בזיון, ובירושלמי מסיים [ומפשילן] לאחוריו ורוכב, וכן לספרים. ואם מתיירא מפני גנבים או מפני ליסטים מותר להניחם על גבי החמור שהוא רוכב עליו, וכן בספר תורה: א"ר יהודא אמר רב הרואה את המת ואינו מלוויהו עובר משום לועג לרש ואם ליווהו מה שכרו אר"י עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל. ירושלמי פרק ב' העושה צרכיו בבית הקברות עובר משום לועג לרש וכו': [יט.] אמר ר' יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגהינם שנאמר והמטים עקלקלותם וגו', וזה א' מן הדברים שראוי לנידוי, שמנדים על כבוד הרב: נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן את שלפני המטה ואת שלאחר המטה [את שלפני המטה צורך בהם פטורין ואת שלאחר המטה צורך בהן חייבין ו]אלו ואלו פטורים מן התפלה. ת"ר אין מוציאין את המת סמוך לק"ש ואם התחילו אין מפסיקין. ת"ר העוסקים בהספד בזמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים [אחד אחד] וקורין אין המת מוטל לפניהם הם יושבים וקורין והוא יושב ודומם הם עומדים ומתפללים והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר צדיק אתה ה' על כל הבא עלינו יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות עמך ישראל לחיים.
ירושלמי תני המספיד וכל העוסקים בהספד מפסיקין לק"ש אבל לא לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה והא תנינן אם יכולין להתחיל ולגמור מתניתא ביום הראשון ומה דתני תנא ביום השני. קברו את המת [וחזרו] אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד עד שלא יגיעו לשורה יתחילו ואם לאו לא יתחילו. [יט:] העומדים בשורה הפנימים פטורים והחיצונים חייבים. ת"ר שורה הרואה את הפנימית פטורה ושאינה רואה את הפנימית חייבת ר' יהודא אומר הבאים מחמת אבל פטורים מחמת כבוד חייבים. ירושלמי א"ר חנינא בראשונה היו המשפחות עומדות ואבילים עוברין משרבת תחרות בציפורן התקין ר' יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות והאבילים עומדים א"ר שמעון דתוספאה חזרו הדברים ליושנן. ובענין זה נוהגים עתה שהאונן וגם האבל עוברים ומלוים אחריהם קרוביהם והעם בשובם מן בית הקברות גם בצאתם מבית הכנסת.
